<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת פנחס</h1>
<h2>דף ד.</h2>
אך אם מת לו מת במועד, אם במועד ש"פ הוא, לאחר הפסח פסק שינהוג עצמו דין אבילות ז' ול', כיון שלא היה יכול לנהוג אבילות במועד. אך במועד של סוכות, יש רוצין לומר פסק אע"ג שאינו נוהג אבילות במועד, מ"מ יש דברים של צינעא נוהג דהוי מדין ז', אך נוהג עליו דין ל', ותשלום כ"ג יום לתספורת, שהרי ש"ע עולה לו לז' ימים לנכות לו ממניין ל'. ויש רוצין לומר דנוהג אף ז' לאחר ש"ע. וס"ל כיון דלא נהג אבילות בקריעה ואנינות שעה אחת. ולא דמי לשעה אחת לפני הרגל שהרגל מפסיקן, דשאני התם לפי שנהג חומר אבילות שעה אחת. אכן משמע לפי לשונו של ר"ת שיסד במעריב לש"ע שמיני ז' ול' ידחם כאשר אבלים ינחם, משמע דס"ל לר"ת שהשמיני עצרת פעמים שהוא מפסיק ל' כגון שנקבר ערב הרגל, ופעמים שאינו מפסיק אלא לז' כגון שנקבר בחול המועד, וכדפי' מטעם שנוהג מקצת אבילות בדברים של צינעא. והרב ר' טובי' רצה לומר דאין דברים של צינעא נוהג במועד ואינו עולה דכתיב ביה שמחה, אך בשבת עולה בזה אמרי' דברים של צינעא נוהג. וק"ק וכן הקשיתי לפניו דאמרי' בריש כתובות [ד' ע"א] וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים, עד מסייע ליה לר' יוחנן דאמר אע"פ שאין אבילות במועד דברים של צינעא נוהג וחתונה אקרי מועד, אלמא דאף במועד נוהג דברים שבצינעא. וכן פסק דאם מת לו מת במועד דאסור בתשמיש ובכל דברים של צינעא. ועוד היה ר"ל הרב טובי' דאין דברים של צינעא אסורים אלא היכא דנהג שעה אחת אבילות קודם. וק"ק כן נראה על דבריו שהרי בההיא דמס' כתובות קאמר מכניסין את המת לחדר ואת החתן וכלה לחופה, אלמא דלא נהג כלל אבילות, ואפ"ה מסיק דדברים של צינעא נוהג. לכן פסק אפי' לא נהג כלל אבילות כגון באת לו השמועה בתוך ז' בשבת או ביו"ט שמת לו מת אסור בתשמיש ובכל דברים של צינעא.
